5. פחת מסה גרביטציונית – המשך הכנה לתיאור כמותי
נתרכז אך ורק על גרביטציה. אלקטרומגנטיות וכוחות החזקים נשארו גבוה, בעולם של חלקיקים. גם האבן אשר בדוגמאות זורקים אותו כלפי מעלה, נשאר מחוץ לעניינינו. לא מעניינות אותנו תנועות מקריות של גופים זרים, כי אנו דנים במערכת סגורה הכי אלמנטרית של נקודות חומריות. אחת מהמטרות היא להגיע לאפשרות לתאר את המבנה של חלקיקי יסוד. [אמביציה ממש חוצפנית (אם לא חולנית).] בעצם יש לנו רק גרביטציה ותנועה הנגרמת על ידיה. זה חומר גלם שלנו לקראת המשך. המערכת היא אינה לוקלית (הצופה אינו קיים). [לא מעניין אותנו מה רואה הצופה – זה מחוץ למשחק. רק בתנאים הסטריליים כאלה נוכל לעסוק באופן אפקטיבי בפחת המסה.
עד כה איש לא לקח בחשבון את פחת המסה הגרביטציונית. מדוע? האם בגלל שלא קיים? לכאורה? בכל אופן אם קיים, אז הוא חלש ולא ניתן למדידה. חלש? זה לא אומר שאינו קיים. הסיבה המשמעותית יותר היא בהגדרת מסה גרביטציונית – עליה נדבר בהמשך. בהמשך נבצע חישוב מתאים ואז יתברר, לגבי המרחקים הקטנים מאוד בין הנקודות, שהפקטור הגרביטציוני הופך למשמעותי מאוד עד כדי כך שיאפשר מבט אחר בעניינים. נקבל תוצאות קונסיסטנטיות עם המציאות המוכרת לנו. כאמור, נעסוק בעולם אחר, עולם אלמנטרי, עולם אקזוטי מול הדמיון אשר התגבש בביה''ס (כולל אוניברסיטה). הפתעה? זה רק התחלה.
התיאור של הגרביטציה על ידי תורת היחסות הכללית לא לוקח בחשבון קיום פחת המסה מפני שמושג של אנרגיה פוטנציאלית לא בשימוש. מעניין שכן משתמשת בפוטנציאל גרביטציוני למרות שמגדירים אותו כאנרגיה פוטנציאלית החלה על יחידת המסה של הגוף הנמצא בנקודה מסוימת. האם זה נכון לא לקחת בחשבון את האפשרות לקיום פחת המסה?
כבר בכתבות הראשונות של הסדרה הזו הראיתי שקיימת משמעות גדולה לדיון בנושא של פחת המסה. לתזכורת, אנחנו גם החלטנו לתאר את הגרביטציה על בסיס של תיאוריה ניוטונית בתוספת מסקנות מתורת היחסות הפרטית. נראה הלאה שנגיה לתוצאות קונסיסטנטיות עם מה שנובע מתורת היחסות הכללית. אז למה להשתמש בניוטון? ובכן, לא חשוב שזה קל יותר מבחינה המתמטית. הדבר המהותי וחשוב יותר הוא שבתיאור החדש לא מופיע סינגולריות – דבר מאוד בעייתי. הרי, דווקא אנחנו, כבר הגענו, בדרך די פשוטה, למסקנה שקריסה גרביטציונית, למשל של כוכב, או אובייקט אחר, לא מסתיימת בסינגולריות, אלא עוצרת מוקדם יותר. קיים מרחק מינימלי בין הגופים היוצרים מערכת גרביטציונית ולא משנה מהי המהירות ההתחלתית בהתקרבותם הדדית. למסקנה הזו הגענו על בסיס חוק שימור אנרגיה – זה היה מותר לנו. נוסיף לכך שגרביטציה בנוסח של תורת היחסות (בה הסינגולריות מקובלת) לא ניתנת לפעילות של רֵנורמליזציה בחישובים, במסגרת תורת השדה הקוונטית. הגרביטציה כאילו מחוץ לטבע (או סוג הטבע אחר?). אף על פי כן, לפי דעתי הצנועה, הגרביטציה מהווה בסיס למבנה החומר ולכל מה שקורה. הרי כבר שמתי לב על קיום קשר הדוק בין הגרביטציה לבין מהות התנועה.
אנו אכן חוזרים לכוחות, חוזרים לחזות הקלסית של מושג האינטראקציה. בדיוננו נצמצם את המערכת לשני גופים – מקרה פשוט ביותר, כי אז נראה טוב יותר את המהות. מערכות מורכבות יותר דורשות גם יותר מתמטיקה ואז המהות של היסודות מיטשטשת. מה שחשוב ביותר, הגופים האלה (היוצרים המערכת), הם שווים מבחינת חשיבותם, ללא שום קשר למסתם. השקילות של הגופים המשתתפים באינטראקציה נובעת ישירות מחוק שלישי של ניוטון. לא כולם המדקלמים את החוק מודעים במשמעותו. נוסיף שבנוסחת ניוטון של חוק גרביטציה יש לנו כפל המסות – זה קונסיסטנטי עם החוק השלישי.
בדרך כלל לא לוקחים זאת בחשבון, כבר מנטלית, כי משתמשים במושג כללי יותר של שדה ובנוסף מהות של הגרביטציה מסתכמת בעקמומיות של המרחב. אם כבר "שדה", אז הדדיות היא עניין חד פחות, אם בכלל עדיין קיימת בתודעה.
;){kind=link}