ממשיכים. שימו לב, כברעכשיו, בהמשך דיוננו, אפשר להסיק, אפילו לטעון שאכןקיימת אחידות גֵנֵטית של כל מה שמהווה היקום בעצמו למרות ממדיו כהעצומים, למרות מרחקים של מיליארדי שנות אור. במילים אחרות, כשמתבוננים בכווניםשונים, לא רואים הבדל משמעותי בסוגי גרמי השמים: גלקסיות, קווזרים וכ'ד. אבל, ללאקשר עם זה, רואים בכל זאת שוני בין אובייקטים קרובים לבין רחוקים במיוחד. כדוגמא, קווזרים כולם נמצאים רחוקמאוד מאתנו. וכאן יש לנו בעיה. הרי כל מקומות התצפית הםשקולים זה לזה – על פי העיקרון הקוסמולוגי. אם צופה מסוים נמצא, נגיד,בקרבת הקווזר, רואה דירוג מרחבי אחר בתכונות של האובייקטים. הפתרון היחיד,המאפשר המשך הדיון, הוא שהיקום משתנה, שקיים תהליך אבולוציוני של היקוםכולו ובנוסף זהה בכל מקום. וכמובן קיים זמן בהקשר לקיום האבולוציה, זמןגלובאלי. [אם כן, אז העיקרון הקוסמולוגי השני ("חזק") אינו רלוונטי.היקום הוא אינו סטטי.]
במילים אחרות, קיימת השתנותהדרגתית ומתמשכת, וזה מעיד על עצם קיומו של הזמן. נובע מזה שהצופה, עכשיו (!),אם נמצא בקרבת אובייקט שאנו רואים כקווזר, רואה אותו כגלקסיה כמו שלנו ודווקאאותנו הוא רואה כקווזר, כלומר כגלקסיה הקדומה. אנו (וכל צופה בכל מקום) רואיםשהאובייקטים הרחוקים, הם צעירים מאתנו, שחלפו פחות שנים מאז שהתהוו. אבל לאודווקא בגלל שהאור זקוק לזמן כדי להגיה אלינו (שנוכל לראות אותם) – כך חושבים היוםבעצם כולם. במפורש לא! התהליך האבולוציוני של גלקסיות אינו תלוי בקיומו של הצופה.(עם זה דווקא מסכימים כולם). זה לא עניין של תקשורת. החשיבה ה"תקשורתית"כזו גובלת בחוסר עקיבות: היקום הוא לא לוקאלי. האובייקטים הרחוקים, כמו הקווזריםוקרוב יותר: גלקסיות אקטיביות, צעירים יותר (בעינינו) כי מציגים גיל צעיר יותר שלהיקום, היקום כולו (בכל כוון של התבוננות). מדובר בזמן גלובאלי של היקום.ואנחנו נמצאים בחזית ההתקדמות, כי כל אובייקט (גלקסיה) מציג בעצמו זמן עברמבחינתנו. הם רחוקים, כי היקום שם (כלומר אז) עדיין לא הגיע לממדים של היום. אםכך, אז אנחנו יוצרים חזית התפשטותו, אכן התפשטותו, מהווים נקודה רחוקה ביותרמהתחלה. זמן שלנו, הוא הזמן הגלובאלי. רק כך אפשר להסביר את העובדה שהאובייקטיםהרחוקים יותר, הם פחות מתקדמים בהתפתחותם – זה, מה שהתגלה בתצפית. כמובן בתנאישהעיקרון הקוסמולוגי הוא תקף.
אם כבר אנו סופרים את השנים, אז איפה (מתי) תחילת הספירה? זאת השאלה הטבעית. אםהיקום מתפשט, אז בעבר היה קטן יותר ובהתחלה אנו כולנו היינו יחד וזאת הסיבה שלאחידות תכונות גרמי השמים ללא תלות בכוון הסתכלות. כולנוהיינו יחד כישות קטנה מאוד ואז החלה ספירה של הזמן. עוד נדברעל זה.
הסברים מעמיקים יותר תקבלו מאוחר יותר,כשנדבר על דינמיקה התפשטותו של היקום. לשם כך אנו זקוקים למידע נוסף
;){kind=link}